פורום המנהלים של ישראל
כל המנהלים של ישראל באתר אחד

ישנם שני סוגים של אנשים

פורסם בתאריך: 02.08.2015 | ע"י בן אור רבין | צפיות: 1743

ישנם שני סוגים של אנשים: המתמקחים והמעניקנים.

המתמקחים שייכים לקבוצה של פינקסנים. בכל זירה של החיים שלהם, הם יסתובבו עם פנקס ויעשו חשבון. כמה אני מקבל תמורת מה שאני נותן. אני הורדתי היום את הזבל, אז הוא יהיה זה שיעשה כלים. אני קילחתי את הילדים, אז הוא יוריד את הבגדים מהחבל. אני עבדתי כל היום קשה, אז עכשיו אני רוצה לשבת מול הטלויזיה. למרות שהיא מפרפרת מולי ואני לא באמת ממש עייף.

המתמקחים תמיד ינסו למכור הכי ביוקר. כמה אפשר לקבל הכי יקר בעבור מה שאני מעניק. כמה אפשר לסחוט במקסימום את הפעולה הזאת בתמורה הכי גבוהה. הם ינסו להאדיר את הפעולה של להוריד את הזבל בכדי לקבל הכי הרבה נקודות עבורה, הם יגזימו באנרגיה של המקלחת של הילדים בכדי למקסם את הפעולה שנגדה, הם ימכרו את הצד שלהם הכי יקר שאפשר בכדי לקבל תמורתה פעולה יקרה יותר.

גם בקריירה הם עושים את אותו הדבר.

מה שחושב העובד המתמקח, זה מה הכי פחות שאני יכול לעשות תמורת המחיר שמשלמים לי בעבור שעה. אם לא עשיתי כלום, מכרתי את השעה שלי הכי יקר. דפקתי את המערכת. אם עבדתי קשה בשעה הזאת, מכרתי את הזמן שלי בזול.

המעניקנים, עובדים בדיוק ההיפך.

הם מעניקים, כי הם כאלו. הם יקלחו את הילדים מתוך אהבה לילדים, הם יעשו כלים ויורידו את הזבל במקומך מתוך אהבה אליך. אין תנאי לאהבה שלהם. היא שם, כל עוד היא לא תהיה מובנת מאליו. כל עוד התמורה לאהבה הזאת ממשיכה להגיע כמו שעון כל יום, כל חודש, וכל שנה, לאורך השנים.

גם בקריירה הם עושים את אותו הדבר.

עובד שמעניק, פשוט נותן את כל כולו, כל הזמן. הוא לא מתחשבן, ולא מתקטנן, אין לו פנקס והוא לא סופר כלום. הוא לא חושב מי נותן יותר, ומה ניתן בתמורה לטלפון הזה שהוא עשה מהבית, לעוגיות שהוא קנה מכיסו בדרך לעבודה, לדאגה ליום של מחר לפני שהוא הלך לישון, הוא פשוט נותן את כל כולו, מבלי לחשוב על מה שיגיע אליו חזרה בעקבות זה.

המתמקחים, בסופו של דבר יצליחו להוציא ערך יותר גבוה לנתינה שהם. הם יצלחו ליצור מצב שתמורת השעה שלהם הם עשו ממש מעט. ובכל מקום שאין בו הרבה עיניים אפשר לעשות את זה. אבל המעט הזה, לא יוביל אותם לאף מקום. הם לעולם לא יצטיינו, הם לעולם לא יתקדמו, לא יוערכו, ולעולם ידשדשו באותו המקום. עד שיעברו למקום הבא.

בכל יום הם יחזרו הביתה עם תחושת סיפוק אדירה ויאמרו לעצמם בגאווה, "היום, נתתי ממש מעט תמורת אותה התמורה של יום רגיל. יששש.." אבל זה סיפוק מזויף. חלול. והוא מוביל למקום אחד.

אם הייתי יכול לקשור קו שמקשר את כל המצליחנים שיצא לי לפגוש בימי חיי, הייתי אומר שכולם שייכים למעניקנים. ויש לכך סיבה.

המעניקנים משיגים יותר. מצליחים יותר. הם מצטיינים. הם מוערכים. הם מתקדמים במקום העבודה. הם מחזיקים מקום עבודה להרבה שנים. כי חוסר מעש תמיד יצוף בסוף, והצטיינות תמיד תתבלט. ומי שעושה, במוקדם או במאוחר, יתגלה. מי שצריך לראות, יראה, ומי שצריך לדעת, יידע. והוא יעשה את הסיכום במקומו בפנקס והסיכום ייצא משובח.

אדם צריך לבחור אם להשקיע את האנרגיה שיש בו בכדי להתאמץ להתחמק מעבודה או להשקיע את האנרגיה הזאת בפשוט לעשות את העבודה. לפעמים, המאמץ להתחמק מהעבודה גוזל את אותה האנרגיה כמו העבודה עצמה. זה לא קשור לעצלנות. כי להתחמק מעבודה זו גם עבודה. רק שאין בה ברכה. כי ההבדל היחיד הוא שהתחמקות מעבודה תמיד תשאיר אותו באותו המקום, ואין בה תועלת לאיש, והתמקדות בעבודה תמיד, אבל תמיד, תביא עימה ברכה..
שם ומשפחה: בן אור רבין תפקיד: מנכ"ל חברה: נאטורפיל
שם הכותב
נושא
התוכן
קוד אבטחה
החלף תמונה